יום שני, 28 בספטמבר 2015

מהו טוב ומהו רע

הגדרה פשוטה למהו טוב ומהו רע.
טוב הוא כל דבר שתומך בחיים. כל דבר שמצמיח חיים.
רע הוא כל דבר שמאיים על החיים. מכחיד חיים.
שפע הוא טוב וחוסר הוא רע.
בריאות טובה היא דבר טוב חולי הוא דבר רע.
השכלה היא דבר טוב בורות דבר רע. (בדרך כלל אדם משכיל יודע לנווט את צעדיו בעולם טוב יותר מבור.)
בטחון פיזי הוא דבר טוב חרדה קיומית היא דבר רע.
שלום הוא דבר טוב (מבטיח בטחון פיזי) מלחמה דבר רע (איום על החיים)
דמוקרטיה היא בהגדרה שלטון העם והממשלה קיימת כדי לשרת את האזרחים.
להבטיח לאזרחים את כל הדברים שהגדרנו כטובים.
כשזה לא קורה הממשלה נכשלת בתפקידה ובמחויבות שלה לאזרחים שבחרו בה.
לאור האמור לעיל האם הממשלה בישראל טובה לאזרחיה?
המציאות היא שבישראל היום אין בטחון אישי. לצערנו הרב, בירושלים אנשים נהרגים ונפגעים מדי יום . כנופיות פשע משתוללות ברחובות ופוגעות באזרחים חפים מפשע. יוקר המחייה לא מאפשר להשיג בטחון כלכלי לרוב האוכלוסיה וקניית דירה אינה בהישג יד. שיעור העוני הוא מהגבוהים בעולם המערבי ומערכת הרווחה נשחקת עד דק. מערכת בריאות קורסת ולא עומדת בעומס. אנשים מחכים לעתים חודשים לתור לבדיקה. בבתי חולים מטופלים חולים במסדרונות. משטרה מתנהלת חודשים ללא מפכ"ל. מערכת החינוך לא מצליחה להקנות לתלמידים ידע בסיסי על העולם בו אנו חיים. שיעור הבורות מטפס בבטחון והתמדה.
נשאלת השאלה:
האם ממשלה והעומד בראשה שיוצרים מציאות כזו הם טובים ומשרתים את האינטרסים של העם אותו הם נבחרו לשרת?
השב/י נמק/י והסבר/י

שיא הבורות

שיא הבורות זה להאמין באיוולת שעצם העובדה שנולדת להורים שמגדירים את עצמם כיהודים עושה אותך לראוי ונעלה יותר ממי שלא נולד להורים יהודים. 
מה שעושה אדם לראוי ונעלה זו ההתנהלות שלו בעולם. דבריו, יחסיו, מעשיו. לא השייכות הדתית לאומית של הוריו שהוא מאמץ באוטומט. 
אדם נטול זהות משלו הוא הראשון לנפנף בדגל השבט שלו והראשון לצאת ולהלחם בזר, האחר השונה שמאיים על זהותו השברירית.
לראות את הדימיון, את האנושי, את החיבור בינך ובין כל אדם. לכבד כל אדם באשר הוא אדם. היכולת להבין, להזדהות, לחמול.
יכולות אנושיות בסיסיות שיש לכל ילד בשיטתיות נכחדות במקומתינו על ידי שלטון אלים שמאמין בזכויותיו של שבט אחד בלבד.
מונטסקייה אמר: "אני קודם כל אדם ורק אחר כך צרפתי" 

גדולתה של תרבות המערב

ברוכה הבאה מירי רגב לשיעור הראשון בנושא "גדולתה של תרבות המערב".
לפני הרבה הרבה שנים הסתובב לו באתונה אדם בשם סוקרטס ואחריו נהרו צעירים רבים ששתו בשקיקה את דבריו. לא היה לו תפקיד רשמי לאותו סוקרטס. במונחים של היום אפשר לומר שהוא היה מובטל. היה מסתובב לו בשוק ומשוחח עם אנשים. האמת שזו אפילו לא היתה ממש שיחה. סוקרטס בעיקר שאל שאלות. ניסה לברר עם בני שיחו שאלות מהותיות כמו מהו אומץ? מהי המידה הטובה? מהו צדק? מהו היפה? כאלה מין שאלות. המצחיק הוא שלא היו לו ממש תשובות ברורות והוא הצליח לעצבן די הרבה אנשים שאולי קצת דומים לך כי הוא הראה להם שאין להם מושג על מה מדברים. אבל מה שהוא כן עשה הוא עורר אנשים לחשוב. לחשוב על דברים. לנסות לרדת לעומק. לא לדקלם כמו תוכי את האמונות המקובלות והרווחות שזוכות ל(איך לא)כפיים! בסוף הוא עיצבן כמה אנשים שתבעו להעמיד אותו למשפט בטענה שהוא פוגע בכבוד האלים ומשחית את הנוער! במשפט הוא נשא נאום הגנה "האפלוגיה" שממש ממש שווה לקרוא (כתבי אפלטון) ושם הוא אומר משפט שהוא האור המאיר את תרבות המערב ומצעיד אותה ואת המין האנושי קדימה. נשמע מעניין? אני לא אחזיק אותך במתח. המשפט הוא "החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!" שווה לקרוא שוב:
"החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!"
במילים אחרות, חיים שאין בהם ניסיון לבדוק, לבחון מחדש, לנסות להבין, לערער על אמונות לא מבוססות הם לא חיים. חיים שאין בהם חשיבה הם לא חיים. האדם הוא יצור חושב. קידמה נבנית לבנה על לבנה. כל דור בוחן את ההישגים של קודמיו מנסה לשכלל, לשפר, להרחיב, להעמיק להגיע לאמת. ככה התפתחה לה התרבות האדירה שיצרה מדע טכנולוגיה כלכלה משפט אמנות מוזיקה וספרות (צ'כוב!) מפוארים. וזה מה שאמנות, תאטרון, מוסיקה עושים כשהם במיטבם. הם חוקרים ומרחיבים את יכולת הביטוי, מאתגרים את הקיים, מבקרים את המציאות. כך ורק כך התרבות מתפתחת. לא מתוך האדרת העבר אלא מתוך חקירת ובחינת ההווה. האנושות צועדת קדימה מתוך דיאלוג ביקורתי מתמשך עם המציאות בהווה.
לשם כך אומנים כמו מדענים וחוקרים אחרים זקוקים לחופש. חופש ולא תכתיבים של קומיסרים צייתניים נטולי השראה ודימיון. תרבות המערב איפשרה במהלך הדורות, רמות שונות של חופש חשיבה ויצירה (זה לא היה מובן מאליו) וזה מה שהפך אותה לתרבות המובילה בעולמנו.
שנה טובה לך ושנת חקירה מרתקת!

הגדרה למהו טוב ומהו רע

הגדרה פשוטה למהו טוב ומהו רע.
טוב הוא כל דבר שתומך בחיים. כל דבר שמצמיח חיים.
רע הוא כל דבר שמאיים על החיים. מכחיד חיים.
שפע הוא טוב וחוסר הוא רע.
בריאות טובה היא דבר טוב חולי הוא דבר רע.
השכלה היא דבר טוב בורות דבר רע. (בדרך כלל אדם משכיל יודע לנווט את צעדיו בעולם טוב יותר מבור.)
בטחון פיזי הוא דבר טוב חרדה קיומית היא דבר רע.
שלום הוא דבר טוב (מבטיח בטחון פיזי) מלחמה דבר רע (איום על החיים)
דמוקרטיה היא בהגדרה שלטון העם והממשלה קיימת כדי לשרת את האזרחים.
להבטיח לאזרחים את כל הדברים שהגדרנו כטובים.
כשזה לא קורה הממשלה נכשלת בתפקידה ובמחויבות שלה לאזרחים שבחרו בה.
לאור האמור לעיל האם הממשלה בישראל טובה לאזרחיה?
המציאות היא שבישראל היום אין בטחון אישי. לצערנו הרב, בירושלים אנשים נהרגים ונפגעים מדי יום . כנופיות פשע משתוללות ברחובות ופוגעות באזרחים חפים מפשע. יוקר המחייה לא מאפשר להשיג בטחון כלכלי לרוב האוכלוסיה וקניית דירה אינה בהישג יד. שיעור העוני הוא מהגבוהים בעולם המערבי ומערכת הרווחה נשחקת עד דק. מערכת בריאות קורסת ולא עומדת בעומס. אנשים מחכים לעתים חודשים לתור לבדיקה. בבתי חולים מטופלים חולים במסדרונות. משטרה מתנהלת חודשים ללא מפכ"ל. מערכת החינוך לא מצליחה להקנות לתלמידים ידע בסיסי על העולם בו אנו חיים. שיעור הבורות מטפס בבטחון והתמדה.
נשאלת השאלה:
האם ממשלה והעומד בראשה שיוצרים מציאות כזו הם טובים ומשרתים את האינטרסים של העם אותו הם נבחרו לשרת?
השב/י נמק/י והסבר/י

יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

מהי אי שפיות

אמר אלברט איינשטיין:
אי שפיות זה להמשיך לחשוב אותן מחשבות
לעשות אותן פעולות ולצפות לתוצאות שונות.
יש פה ראש ממשלה, בנימין נתניהו שמו, שהתחייב, 
אני מדגיש, התחייב לחסל את הטרור, לחסל את החמאס 
ולחסל את איום הגרעין האיראני.
לא הבטיח. התחייב.
שש שנים הוא ראש ממשלה. זמן משמעותי לעשות משהו משמעותי.
מבחן התוצאה:
האם נתניהו חיסל את הטרור?
האם נתניהו חיסל את החמאס?
האם הוא חיסל את האיום האיראני?
לא לכל השאלות.
במבחן התוצאה הוא לא עמד בהתחייבויות שלו.
במבחן התוצאה מסתבר שהוא מדבר גבוהה גבוהה ולא מצליח לפתור דבר.
במבחן התוצאה אי אפשר להמלט מהמסקנה שהמדיניות שלו
של "שב ואל תעשה דבר וצפה לניסים" מורידה את ישראל ביגון שאולה.
המדיניות או למעשה האי-מדיניות שלו פשוט לא עובדת
וגם אם יצליחו להעביר פה עונש מוות למיידי אבנים (גם לחרדים?)
בטווח הארוך זה לא יפתור כלום כי ייאוש מוביל לייאוש מוביל לאלימות מוביל לטרור.
בלי פתרון צודק לכל הצדדים בסכסוך דבר לא ישתנה.
בלי פתרון של שתי מדינות לשני עמים החיים של כולם יהפכו לגיהנום.
לא הגיע הזמן לנסות דרך אחרת?
אז עכשיו יאללה. רוצו להצביע בשבילו.
הוא ואשתו פוטוגניים ברמות של דוגמני על!


כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

ברוכה הבאה מירי רגב

ברוכה הבאה מירי רגב לשיעור הראשון בנושא "גדולתה של תרבות המערב".
לפני הרבה הרבה שנים הסתובב לו באתונה אדם בשם סוקרטס ואחריו נהרו צעירים רבים ששתו בשקיקה את דבריו. לא היה לו תפקיד רשמי לאותו סוקרטס. במונחים של היום אפשר לומר שהוא היה מובטל. היה מסתובב לו בשוק ומשוחח עם אנשים. האמת שזו אפילו לא היתה ממש שיחה. סוקרטס בעיקר שאל שאלות. ניסה לברר עם בני שיחו שאלות מהותיות כמו מהו אומץ? מהי המידה הטובה? מהו צדק? מהו היפה? כאלה מין שאלות. המצחיק הוא שלא היו לו ממש תשובות ברורות והוא הצליח לעצבן די הרבה אנשים שאולי קצת דומים לך כי הוא הראה להם שאין להם מושג על מה מדברים. אבל מה שהוא כן עשה הוא עורר אנשים לחשוב. לחשוב על דברים. לנסות לרדת לעומק. לא לדקלם כמו תוכי את האמונות המקובלות והרווחות שזוכות ל(איך לא)כפיים! בסוף הוא עיצבן כמה אנשים שתבעו להעמיד אותו למשפט בטענה שהוא פוגע בכבוד האלים ומשחית את הנוער! במשפט הוא נשא נאום הגנה "האפלוגיה" שממש ממש שווה לקרוא (כתבי אפלטון) ושם הוא אומר משפט שהוא האור המאיר את תרבות המערב ומצעיד אותה ואת המין האנושי קדימה. נשמע מעניין? אני לא אחזיק אותך במתח. המשפט הוא "החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!" שווה לקרוא שוב:
"החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!"
במילים אחרות, חיים שאין בהם ניסיון לבדוק, לבחון מחדש, לנסות להבין, לערער על אמונות לא מבוססות הם לא חיים. חיים שאין בהם חשיבה הם לא חיים. האדם הוא יצור חושב. קידמה נבנית לבנה על לבנה. כל דור בוחן את ההישגים של קודמיו מנסה לשכלל, לשפר, להרחיב, להעמיק להגיע לאמת. ככה התפתחה לה התרבות האדירה שיצרה מדע טכנולוגיה כלכלה משפט אמנות מוזיקה וספרות (צ'כוב!) מפוארים. וזה מה שאמנות, תאטרון, מוסיקה עושים כשהם במיטבם. הם חוקרים ומרחיבים את יכולת הביטוי, מאתגרים את הקיים, מבקרים את המציאות. כך ורק כך התרבות מתפתחת. לא מתוך האדרת העבר אלא מתוך חקירת ובחינת ההווה. האנושות צועדת קדימה מתוך דיאלוג ביקורתי מתמשך עם המציאות בהווה.
לשם כך אומנים כמו מדענים וחוקרים אחרים זקוקים לחופש. חופש ולא תכתיבים של קומיסרים צייתניים נטולי השראה ודימיון. תרבות המערב איפשרה במהלך הדורות, רמות שונות של חופש חשיבה ויצירה (זה לא היה מובן מאליו) וזה מה שהפך אותה לתרבות המובילה בעולמנו.
שנה טובה לך ושנת חקירה מרתקת!

למה תרבות המערב היא התרבות הכי נפלאה בעולם?

אז למה תרבות המערב היא התרבות הכי נפלאה בעולם 
ואיך לעזאזל זה קשור אליך???
אם אנחנו מסתכלים על כל דבר בחדר סביבך עכשיו,
מחשב, מדפסת, שולחן, כיסא, טלפון סלולרי וכו' -
יש משהו משותף בין כל הדברים האלה. 
הם לא נפלו מהשמים (כמו שכסף לא נופל מהשמים).
מישהו חשב על הדברים האלה. מישהו תיכנן אותם. 
מישהו חשב בצורה מאוד יסודית לעומק כדי 
שמיליוני אנשים אחרים יוכלו להנות מהם - כן, אנחנו הם הנהנים!
מה מאפשר את כל הדברים הנפלאים שמהם אנחנו נהנים
ומובנים לנו (למרבה הצער) כמובנים מאליהם???
חשיבה!ואני אחזור על זה
חשיבה! חשיבה! חשיבה!
חשיבה היא גם זו שיצרה את המדע, דפוס, טכנולוגיות מתוחכמות להפליא, 

פרספקטיבה בציור, הרמוניה במוסיקה וכמובן יצירות מופת במוסיקה, 
אמנות, ספרות, קולנוע וכו'. 
חשיבה יצרה ספורט תחרותי, אופנה, מכוניות, מטוסים
גורדי שחקים וכו'.
חשיבה היא שיצרה גם פילוסופיה ומושגים כמו
דמוקרטיה, סובלנות, שוויון, שוויון האישה,  ו....(השלימו את החסר) 
מה איפשר את זה?????? 
ולמה זה קורה דווקא בתרבות המערב???
זה קרה בתרבות המערב בגלל משפט אחד של סוקרטס 
מהמאה החמישית לפנה"ס.
הנה המשפט:
החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!!!!!!!
החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!!!!!!! 
מהי מילת המפתח? 
מילת המפתח היא 
חקירה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!זה מה שעשה את ההבדל!
לחקור, לשאול שאלות, לתהות על העולם סביבך

-זו תרבות המערב.
במילים אחרות - לחשוב!!!!!!!!!
חשיבה חופשית היא שהפכה את תרבות המערב
לתרבות הדומיננטית והמשמעותית בעולם
שמאפשרת את החיים הכי טובים והכי מכובדים
האפשריים
 לבני אדם בעולמנו!
תרבות המערב היא תרבות שלא הסתפקה 
בפילוסופיה פשטנית של רוב התרבויות האחרות 
שאומרת שני דברים:
1. האל או האלים אחראים על כל מה שקורה בעולם
2. אנחנו כבני אדם לעולם לא נבין את האל או האלים ומעשיהם
ולא נותר לנו אלא לעבוד אותם באדיקות ולקוות לטוב ביותר!
זה ההבדל! 
יחי ההבדל הקטן!
חשיבה עצמאית ששואלת שאלות 
ומחפשת תשובות רציניות ואמינות!
אז איך זה קשור אליך?
במייל הקודם גיליתי לך שהערכה עצמית גבוהה
היא המפתח לאושר וכל הדברים הטובים בחיים.
היום אני מגלה לך שהמפתח להערכה עצמית גבוהה הוא 
החשיבה שלך!!!!!!!!!!!!!!!גם אנחנו יכולים להצליח מאוד כמו תרבות המערב
אם נרשה לעצמנו לחקור, לשאול שאלות טובות ובקיצור-
לחשוב ברצינות על החיים שלנו!
אורי
נ.ב.
המומחיות שלי כמנטור היא בבניית הערכה עצמית גבוהה.
לפגישות אישיות איתי, הרשם לרשימת התפוצה והשאר הודעה.  

איך ההערכה עצמית שלך?

אז איך ההערכה העצמית שלך?  
בניגוד לדיעה הרווחת
המפתח לאושר שלך הוא לא מיליוני דולרים בבנק, 
אחוזה בברלי הילס ומונקו ואפלו לא היגואר, הרולס רויס והקדילקים. 
אנחנו מכירים לא מעט אנשים שיש להם את כל הדברים האלה והם אומללים. 
זוכרים את אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון ו... 
(כן, אפשר להוסיף עוד המון שמות).
למה זה קורה?
כי עושר גשמי לא בהכרח הופך אדם למאושר.
אז מה כן?
סוד קטן: כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים 
כי אנחנו מאמינים שזה יביא לנו אושר.
אבל (סוד גדול):
רק דבר אחד הופך אדם למאושר.
???????????????????????
הערכה עצמית גבוהה.
נא לקרוא שוב את המשפט הזה כי הוא משנה חיים:
רק דבר אחד הופך אדם למאושר
הערכה עצמית גבוהה
הערכה עצמית גבוהה באה לידי ביטוי בעשייה, בפעולה,
ביצירתיות, במימוש עצמי, ביכולת נתינה, 
ובעיקר ביכולת להיות מישהו שהוא
חושב בשביל עצמו פועל ומשאיר חותם על סביבתו
ובעיקר
הוא תורם משמעותי בעשייה שלו, בהוויה שלו לסביבה שלו
לאנשים סביבו לקהילה שלו!!!כדאי לחשוב על מה שאמרתי:
הערכה עצמית גבוהה היא המפתח להצלחה בכל תחומי החיים!
הערכה עצמית גבוהה תחסוך לך שעות של חיפוש עקר ונואש 
אחר האושר הנכסף!!! 
אני יודע כי העבודה על הערכה עצמית שינתה את חיי!
הערכה עצמית גבוהה!
זה כל הסיפור! 
נ.ב.
את זה למדתי, את זה עשיתי וזו המומחיות שלי כמנטור!
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

אני הולך להגיד לך במי לבחור

הבחירות בפתח. פוליטקאים נערכים, מפלגות מתכוננותוהמירוץ הגדול אחרי הקול שלך מתחיל!
המסר שלי היום אליך הוא: ביום הבחירות
ובכל יום בימי חייך יש רק בחירה אחת ראויה:
לבחור את עצמך!
לבחור לראות את הגדולה שלך, את היכולות שלך את ההישגים שלך!
לבחור את עצמך כל יום בחייך ולשים את עצמך במקום הראשון בחייך.
להזכירך: החיים שלך הם המתנה שלך!
זכותך לחיות אותם על פי ההערכים והאמונות שלך!
מה המשמעות של לבחור את עצמך?
המשמעות של לבחור את עצמך
היא לקיחת אחריות טוטאלית על חייך בכל תחומי החיים
ולא לצפות שפוליטיקאי, מפלגה או אידאולוגיה יפתרו את הקשיים שלך.
זו אחריות גדולה אבל זו הדרך היחידה להצלחה, מימוש ושגשוג!
אני מזמין אותך לראות לזכור ולהוקיר את כל ההישגים שלך עד היום
ואני ממליץ לך לכתוב את "רשימת ההישגים שלי"
ומיד לפתוח רשימה נוספת: "רשימת ההישגים העתידיים שלי"
ולעיין בשתי הרשימות האלה מספר פעמים ביום.
נא לא לשכוח לבחור את עצמך יום יום מחדש
ונא לא לשכוח לבחור להעניק לעצמך
את החיים הנהדרים ביותר והנפלאים ביותר הראויים לך!
מאחל לך יום נפלא והצלחה בכל!
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

איך מדליקים את אש התשוקה?

נשאלתי השבוע:
איך מדליקים את אש התשוקה?
איך מחדשים את הלהט שנעלם עם השנים?
איך הופכים את העייפות והלאות לצונאמי של אנרגיה  והתלהבות?
תשובתי:
לוקחים גפרור ומדליקים שוב את האש!
לא משנה איפה אנחנו בחיים, מה חווינו
וכמה פעמים נכשלנו בעבר
כל יום יכול להיות יום של התחלה חדשה
עם מטרה מוגדרת שהיא מימוש של חלום גדול
עם אמונה מוחלטת וודאית שאפשרי לי ואשיג את מטרתי
עם סיבה ברורה וחזקה למה חשוב לי לממש את המטרה שלי
ועם תכנית פעולה! 
והחשוב מכל:
היכולת להניע את עצמי
היכולת לגרום לעצמי לפעול יום יום
לקדם את עצמי למטרה בלי להתחשב 
בנסיבות תחושות ורגשות. 
כשיש לך את זה-
אי אפשר לעצור אותך !!!
זה כל הסיפור והוא אפשרי גם לך:
להגדיר מטרה מרגשת וגדולה 
לדעת למה חשוב לי לממש אותה
ליצור תכנית פעולה (ולשנות בהתאם לתוצאות)
והחשוב מכל:
לצאת לדרך!
לעשות לעשות לעשות!
לפעול לפעול לפעול!
כל יום, גם בקטנה
אבל להתקדם! ליצור מומנטום!
גם מסע בן אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן
וכל מסע הוא צעד ועוד צעד ועוד צעד ועוד צעד...
זהו זה. מקווה שעניתי על השאלה
והמון תודה לשואלת.
מאחל לך יום נפלא והצלחה בכל!
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

יצירת שינוי ולקיחת אחריות ליצירת שפע ואושר

בתקופת החגים אדם נערך לשנה החדשה שופע אופטימיות ותקוות.
האדם מאחל לעצמו את שחסר לו בשנה האחרונה: אולי עניין רב יותר, אולי קריירה, זוגיות, כסף, בריאות טובה וכו'.
איש איש וצרכיו, איש איש וחלומותיו.
והחגים נעימים: אוכלים וחולמים על הדברים הנפלאים שוודאי יצוצו להם בשנה החדשה.  
והחגים חולפים ועם תום החגים יוצאים לדרך עם תיקווה בלב ותפילה על השפתיים.
והנה חולף יום, חולף שבוע, חולף חודש, שלושה חודשים והאדם תוהה: מדוע מתעכבות הברכות?
-עלי להתחזק באמונה שזה יקרה, הוא משיב לעצמו.
והוא מחזק את התיקווה ואת התפילות.
והנה חולף יום, חולף שבוע, חולף חודש, שלושה חודשים והאדם תוהה: מדוע מתעכבות הברכות?
הרי כל כך קיויתי, ייחלתי והתפללתי ואין באופק תוצאות.
-עלי להתחזק באמונה שזה יקרה, הוא מסביר לעצמו.
והוא מחזק את התיקווה ואת התפילות ואין באופק תוצאות.
וחוזר חלילה.
והנה חלף יום, שבוע, חודש  וחלפה לה שנה ודבר לא קרה. דבר לא השתנה.
ומגיעה לה תקופת החגים.
ובתקופת החגים האדם נערך לשנה החדשה שופע אופטימיות ותקוות.
האדם מאחל לעצמו את שחסר לו בשנה האחרונה: אולי עניין רב יותר, אולי קריירה, זוגיות, כסף, בריאות טובה וכו'.
וחוזר חלילה
שוב ושוב ושוב
שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה....

סיפור עצוב אבל אפשר אחרת. מה באמת יוצר שינוי?
כשאדם ממשיך לחשוב אותן מחשבות, ולבצע אותן פעולות הוא מגיע לאותן תוצאות שוב ושוב ושוב.
התנאי הראשון לשינוי משמעותי בחיים הוא לקיחת אחריות טוטאלית על כל תחומי החיים של האדם!
שינוי אפשרי קודם כל כאשר אדם מפסיק להאשים. זו לא הממשלה, זה לא המצב הכלכלי,
זה אפילו לא בן/ בת הזוג.
זו החשיבה שלך! התפישות שלך והאמונות שלך! 
שינוי אפשרי כאשר אדם מתחיל לזהות את  הרגלי ודפוסי החשיבה וההתנהגות שלו,
מזהה את נקודות התורפה שלו ומתחיל לבחור בהרגלים ודפוסים חדשים שתורמים ומעצימים אותו.
שינוי אפשרי כאשר אדם מרשה לעצמו להיחשף לתובנות, רעיונות ותפישות שיגרמו לו לבחון מחדש
את ההתנהלות שלו בחיים.
שינוי אפשרי כאשר אדם מבין שהתוצאות שלו בחיים נובעות אך ורק מהתפישות שלו את עצמו ואת העולם.
שינוי אפשרי כאשר הוא מבין ומקבל את העובדה שחייו הם היצירה שלו עצמו
והאחריות היא שלו ליצור חיים ראויים מספקים ומהנים!
שינוי אפשרי כאשר אדם בוחר ומסגל לו הרגלי חשיבה בונים ומעצימים
ופועל בהתאמה עם החשיבה החיובית והמעצימה שלו!
לא נותר לי אלא לאחל לך שנת מודעות ושנת שינוי חשיבה והרגלים
שיאפשרו לך להגשים את חלומותיך הגדולים והיפים ביותר!
תבורכו!
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

תפישת העולם שלך יוצרת את חווית החיים שלך

בימים עברו כאשר כל תושבי ירושלים התגוררו בתוך חומות העיר, היה לתפקיד שומר העיר אשר בשער, תפקיד מקביל בחשיבותו לתפקיד שר הפנים בימינו אנו. הוא היה המחליט מי יבוא בשערי העיר ומי לא. למי תינתן אשרת כניסה ומי יושבו פניו ריקם. בניגוד למשרד הפנים של ימינו, לא עמדו לרשות השומרים דאז מאגרי מידע ועידכונים שוטפים של אינטרפול.
התלבטו חכמי העיר ירושלים כיצד יבחן שומר העיר את המבקש להיכנס אם ראוי הוא אם לאו? התלבטו התלבטו ועוד קצת התלבטו עד אשר מצאו את התשובה שלא איכזבה והרי היא לפניכם.
הוחלט ששומר העיר ישאל כל זר המבקש להיכנס לירושלים שתי שאלות. על סמך התשובה לשאלה השניה היה השומר מחליט אם ייכנס הזר לעיר או יונחה לכיוון העיר הבאה במפה.
סצנה 1 תמונה 1שומר בשער העיר, מפצח גרעינים וקורא עיתון.
זר א' מתקרב אליו.שומר: (מבחין בו) אמור לי אדוני, מאין תבוא?
זר א': (מתקרב לשומר) מציפורי שבגליל.
שומר: (מזמין אותו לשבת ומוזג לו מים מהכד) בבקשה ממך, ספר לי קצת על האנשים בעירך.
זר א': (מתיישב ולוגם לגימה צנועה) האנשים בעירי ישרים וטובי לב, מהירים לתמוך ולסעוד כל נצרך ונזקק וגם מלומדים וגדולים בתורה.
שומר: (פותח את השער) אתה מוזמן להיכנס לירושלים. אני בטוח שגם בעירנו ירושלים תפגוש אנשים כמו אלה שפגשת בעירך. (זר א' נכנס לירושלים ונעלם בסימטאותיה).
סצנה 1 תמונה 2 (כעבור מספר שעות)שומר בשער העיר, מנמנם. זר ב' מתקרב.
שומר: (שומע צעדים, מתנער ומתעשת) אמור לי אדוני, מאין תבוא?
זר ב': (מתקרב לשומר) מציפורי שבגליל.
שומר: (מזמין אותו לשבת ומוזג לו מים מהכד) בבקשה ממך, ספר לי קצת על האנשים בעירך.
זר ב':  (חוטף את כד המים ולוגם לגימה הגונה) האנשים בעירי בני בליעל, רעים, רשעים, רמאים, גזלנים ובנוסף לכל בורים ועמי ארצות. נמאס לי מהם. למה אתה חושב ברחתי משם? עכשיו תן לי להכנס לירושלים ואפתח דף חדש בחיי. 
שומר: לא תוכל להכנס לירושלים מאחר שברור שבירושלים תפגוש אנשים בדיוק כמו אלה שפגשת בעירך. נחסוך לך את עוגמת הנפש. המשך מסע קל ומהנה.
זר ב' פונה בכעס לדרכו תוך שהוא ממלמל: ידעתי, גם בירושלים כולם בני בליעל, רעים ורשעים...
מה ניתן ללמוד מהסיפור המקסים והחכם הזה?
ראשית, קל להסכים ולקבל את החכמה וההיגיון של עריכת אודישן כניסה לעיר ירושלים.
שנית, אנחנו רואים ששאלה אחת טובה, מספקת לנו המון מידע ומספרת לנו המון על המשיבים. הזר הראשון עונה ובתשובתו משהו חיובי, מקבל ואולי אפילו אוהב. השני מבטא שליליות, כעס, מרירות.
הפואנטה והיופי נעוצים, כמובן, בעובדה ששני הזרים מגיעים מאותה עיר. ההתרשמות שלהם מאנשי עירם היא שונה בתכלית. איך זה יכול להיות? ייתכן שהם אפילו מדברים על אותם אנשים בציפורי! הייתכן? התשובה היא שהאיכויות או החסרונות של אנשי ציפורי נמצאות בעיני המתבונן.
בשפה בודהיסטית היינו אומרים שהמושג "אנשי ציפורי" הוא ריק מתוכן. המתייחס לאנשי ציפורי הוא הוא הנותן את פרשנותו הסובייקטיבית על איכות אנשי ציפורי. הוא היוצק תוכן למושג ריק. בשורה התחתונה, שני הזרים לא  סיפרו על אנשי ציפורי אלא סיפרו על עצמם. כל אחד מהם חשף את עולמו, את ראיית העולם שלו. לכן, שומר העיר יכול להגיע להחלטה לגבי הזרים. אנשי ציפורי לא מעניינים אותו. מעניינת אותו הראייה, הגישה של הזרים והוא יודע שאותה ראייה, גישה נמצאת עם האדם בכל מקום באשר יילך. לכן , לא משנה אם האיש נמצא בציפורי, ירושלים או ביריחו. הוא תמיד ייראה ויחווה אותם דברים בסביבה שלו.
ברמה העקרונית: יש אולי מציאות אובייקטיבית, אבל החוויה של האדם כאדם את המציאות היא תמיד סובייקטיבית לחלוטין. הסיפור מדגים את הרעיון הזה בדיוק.
דבר אחר שהסיפור אומר לנו: סביר להניח שהאיש עם הגישה, הראייה החיובית הוא איש טוב יותר שיכול לתרום לעיר ירושלים ולכן הוא מוזמן לבוא בה, בעוד שהאיש עם הגישה, הראייה השלילית יוסיף עוד כעס, מרירות ותחושת "קרבנות" לעיר ולכן הוא מסולק מהעיר.
בודהא סיכם את העניין לפני 2500 שנה כשאמר: "אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא – אנו רואים אותו כפי שאנחנו."
בשנות ה-60 ההיפים בארה"ב הפיצו את הסיסמה:  "אם אתה רוצה לשנות את העולם – שנה את הראש שלך."
אין לאדם כוח לשנות את העולם. הדבר היחיד שיש לנו עליו שליטה בחיים הוא  הגישה, תפיסה, אמונה שלנו לגבי דברים.
כאשר תחום מסוים בחיי לא עובד, הדרך החכמה היא לבדוק ולבחון את האמונות שלי לגבי תחום זה. שם נמצא הפוטנציאל לשינויים מרחיקי לכת ופריצות דרך בחיים. דרך חיובית להתמודד עם קשיים ותיסכולים היא לשאול: מה בגישה שלי, בתפיסה ,באמונות שלי יצר את המציאות הנוכחית שלא עובדת לי? הדרך הזו נקראת, דרך אגב, לקיחת אחריות. 
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

מנהיגות! איך אדם אחד הוביל את תלמידיו להצלחה

עם תחילת שנה חדשה מנשבות באויר מחשבות נוגות שכבר הפכו לקלישאות שחוקות כמו: מערכת החינוך היא מוסד יעיל מאין כמותו להנצחת הבורות או מערכת החינוך מצליחה מעל ומעבר בהכחדת יצר הסקרנות הטבעי של האדם וכו'.
כדי לא לשקוע  בעגמת נפש אני נזכר במורה אחד, אדם שלא פגשתי מימי אבל הכרתי אותו בסרט "לסניור באהבה" ("stand and deliver" משנת   1988 במאי: רמון מננדז. נא לא לבלבל עם הסרט "לאדוני באהבה") שעוסק בחמש שנותיו של חיימה אסקלנטה (השחקן אדוארד ג'יימס אולמוס שהיה מועמד לאוסקר על תפקיד זה) כמורה למתמטיקה בשכונת מצוקה היספנית באיסט לוס אנג'לס. סיפור אמיתי. אני נזכר בסיפור מעורר השראה, זה כי הוא מדגים דבר שאני מאמין בו בכל ליבי - האדם גדול מנסיבות חייו. כל אדם! לאדם כאדם יש יכולת להתרומם הרחק מעל ומעבר לסביבה קשה ככל שתהיה, בה התחיל את חייו או בה הוא נמצא! כלומר, יש תקוה גם לבוגרי מערכת החינוך ואלה חדשות בהחלט מעודדות!
הדבר השני הנפלא בעיני בסיפור זה, הוא המחויבות של אדם אחד, המורה אסקלנטה ליצור שינוי חיובי עמוק ומשמעותי בחיי אנשים אחרים. במקרה זה, תלמידיו.ב- 1982 מגיע אותו אסקלנטה לתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס כמורה חדש למחשבים. אבל המחשבים עוד לא הגיעו לבית הספר אז הוא הופך למורה למתמטיקה. השכונה קשה. רוב תושבי השכונה הם היספנים קשיי יום בתחתית המדרג החברתי והכלכלי. סביבה פוריה לעבריינות נוער, אלכוהול, סמים וזנות. אסקלנטה עזב מישרה מסודרת ונוחה עם משכורת נאה כדי להיות מורה המרוויח משכורת זעומה ונהנה מהערכה חברתית נמוכה. הוא עצמו ממוצא היספני, מהגר שהגיע מבוליביה. פרייער אמיתי אסקלנטה אבל עם חזון. מה החזון? הוא מזדהה עם המצוקות של תלמידיו, בעיקר דעות קדומות כל אמריקאיות כנגד היספנים והציפיות הנמוכות של התלמידים והסביבה הקרובה שלהם לגבי עתידם. אסקלנטה מחליט לחולל שינוי משמעותי בחיים שלהם ולהוציא אותם מהגטו החברתי, הכלכלי ובעיקר התודעתי שבו הם שרויים.
מכאן אנו לומדים על הערכים וסדרי העדיפויות של אסקלנטה. חיים שיש בהם תרומה ונתינה חשובים לו יותר מכסף ומעמד חברתי. אני כבר מאוד אוהב אותו.
"כשאתה לא יודע לאן אתה הולך – כל דרך תיקח אותך לשם" אומר הפתגם אבל אסקלנטה יודע לאן הוא הולך. הוא רוצה שהתלמידים שלו ייגשו בסוף השנה השנייה לשהותו בביה"ס לבחינות ארציות כל אמריקאיות ברמת המתמטיקה הקשה והגבוהה ביותר – חשבון אינטגרלי ודיפרנצאלי (המצאה של ניוטון הגאון). רק 2% מכלל התלמידים בארה"ב מעיזים בכלל לגשת לבחינות אלה. אסקלנטה יודע שהצלחה במתמטיקה הקשה והמורכבת ביותר תעניק לתלמידים אמונה ביכולת שלהם, בכשרונות שלהם , בחשיבה ובאינטיליגנציה שלהם. הבטחון העצמי והדימוי העצמי שלהם יעלו דרמטית והם יהיו מוכנים לצאת לחיים שהם מעבר לשכונה ומעבר לעתיד של עבודות מזדמנות בשכר מינימום.
רעיון ענק שנולד מהתובנה שהתלמידים אינם מאותגרים מספיק. כהיספאנים בשכונת מצוקה עושים להם הנחות ולא מצפים מהם להרבה. ואכן, התלמידים עצמם הם ברמת חשבון בסיסית ביותר – כפל, חילוק, שברים והדבר האחרון שמעניין אותם בחיים זה לימודים בכלל ומתמטיקה בפרט. גם ראש מחלקת המתמטיקה וצוות המורים לא מבינים מאיפה הגיע אליהם המורה המטורף הזה עם רעיונותיו ההזויים. אולי הוא דמות שלא שמו לב אליה ברומן של סרוונטאס "דון קיחוטה"?  הרי צוות המורים  מכיר היטב את החומר האנושי שמגיע לבית ספר, והם יודעים בדיוק למה ניתן לצפות מהתלמידים שלהם. מבחינתם יום ללא אלימות ןבעיות משמעת יוצאות דופן הוא יום מנצח. על רמת אקדמית סבירה אין מה לדבר. יוצא דופן הוא מנהל ביה"ס שמאמין באסקלנטה ותומך בו. אלה תנאי הפתיחה.
נגיע לשורה התחתונה: בתחילת הקיץ של שנת 1982 ניגשים 18 תלמידים מתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס לבחינה הארצית בחשבון דיפרנצילי ואינטגרלי. יותר תלמידים מבית ספר אחד שניגשים לבחינה מכל בתי הספר בקליפורניה! כעבור כשבועיים מגיעות התוצאות בדואר. שמונה עשר המופלאים עברו את הבחינה בציונים הגבוהים ביותר. או אז מתעוררת מערכת החינוך: זה לא יכול להיות! לא יכול להיות ש – 18  תלמידים מתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס יעברו בהצלחה את הבחינה. מישהו גנב את הבחינה ופתר אותה מראש. שולחים חוקרים. לא מגלים דבר  אבל המערכת בשלה – פוסלים את תוצאות הבחינה. התלמידים, מתוסכלים וכועסים, בדלית ברירה מסכימים לגשת לבחינה חוזרת. יש להם רק יום אחד להתכונן אבל  ההצלחה חוזרת על עצמה והפעם אפילו מערכת החינוך משתכנעת שמשהו טוב קורה באיסט לוס אנג'לס.
קצת מספרים: בשנת 1982 עברו את הבחינה 18 תלמידים מגארפילד, ב1983 עברו אותה 31 תלמידים, ב- 1984 63 תלמידים, ב – 1985 77 תלמידים, 1986 – 78 תלמידים וב – 1987 87 תלמידים! מעצמת מתמטיקה בתיכון גארפילד בלב גטו היספאני! מעצמה שהקים מורה אחד עם חזון!
איך מחוללים ניסים כאלה? 1. אסקלנטה היה מחוייב לשינוי שהוא עומד לחולל. הוא ראה את השליחות, את הייעוד שלו ליצור עתיד טוב יותר לתלמידיו ממה שהם האמינו שאפשרי להם. הוא לא לימד רק מתמטיקה, הוא לימד את תלמידיו להאמין בעצמם ואין מתנה גדולה יותר שאדם יכול להעניק לזולתו מאשר לגרום לאדם להאמין בעצמו! 2. מכשולים ומהמורות בדרך (והיו כאלה הרבה – בין היתר התקף לב שלו) לא הרתיעו אותו ולא עצרו אותו כי תמונת החזון היתה חזקה יותר. 3. היתה לו תכנית פעולה: להגיש תלמידים לבחינה הקשה ביותר כדי שהם ישתכנעו כמה הם מוכשרים, חכמים ואינטיליגנטיים. 4. היה לו דחף ואנרגיה שסחפה את התלמידים  ובעיקר 5. הוא שיכנע את התלמידים שיש להם בחיים אפשרויות מרחיקות לכת שתלויות רק  בשני דברים: האמונה שלהם בעצמם והמחויבות שלהם להצלחה שלהם, מחויבות שבאה לידי ביטוי בשעות לימוד אינסופיות בשבתות, בחגים ולפני תחילת יום הלימודים הרגיל. אותם תלמידים מגרפילד לא איכזבו. הם המשיכו לאוניברסיטאות ולקריירות במיינסטרים של החיים באמריקה.
הסיפור (בעזרת הסרט) עורר התלהבות גדולה בארה"ב ובבתי ספר רבים התחילו בתכניות לימודים בהשראת התקדים של אסקלנטה. לא ברור אם משהו מהתלהבות זו שרד עד היום.הרחקתי עד לוס אנג'לס אבל אני יודע שגם בקרבנו, בארצנו מורים יקרים ומופלאים, מעוררי השראה  שמחוללים פלאים בכיתות שלהם. עם תחילת שנה חדשה, זה הזמן להוקיר אותם. 

טעויות נפוצות ששחקנים עושים בניהול הקריירה שלהם ואיך להימנע מהם

16 טעויות נפוצות ששחקנים עושים בניהול הקריירה שלהם ואיך להימנע מהם
דוח מיוחד 
כתבתי את הדו"ח בתקווה שהוא יעזור לך להימנע מטעויות קשות שעושים שחקנים רבים ויעזור לך לכוון נכון את צעדיך להצלחה שבוודאי מגיעה לך בהתחשב בכישרון ובהשקעה שלך של זמן וכסף עד היום.
ההנחה המובלעת של הדו"ח היא שהצלחה איננה מקרית וניתן ללמוד להצליח.
אני מאמין שאפשר ללמוד הכל!
אני מקווה שתפיקו ערך ממסמך זה!
16 טעויות נפוצות ששחקנים עושים בניהול הקריירה שלהם ואיך להימנע מהם
1. טעות ראשונה: הטעות הקשה ביותר היא שהם יורים לכל הכיוונים ולא מכוונים. אין תכנית ואין תכנון. נלהבים ומלאי אנרגיה הם יוצאים לשוק אחרי סיום הלימודים ומסתערים על התיאטראות הקיימים בתקווה להתברג שם ולהתחיל להתפרנס. אין תכנון לטווח ארוך שעונה על שתי השאלות יסוד של כל אמן רציני: לאן אני רוצה להגיע ואיך אני מתכוון להגיע לשם.
2. טעות שניה: הם נעדרי ייחוד ואג'נדה אמנותית. לא ביררו לעצמם מה הם באמת רוצים לשחק, במה הם טובים ומצטיינים, מה החוזקות והעוצמות שלהם והחשוב מכל: מה האג'נדה האמנותית שלהם אם היא קיימת בכלל. מעוניינים בכל תפקיד ללא אג'נדה אמנותית ברורה.  
ראש קטן שמחפש תפקידים במקום ראש גדול שיש לו חזון אמנותי.
3. טעות שלישית: ה"למה אני במקצוע המשחק" שלהם לא מספיק ברור ולא מספיק משכנע. ניטשה אמר: "כשהלמה חזק - ניתן לסבול כמעט כל איך." הסיבות להיותך במקצוע צריכות להיות מאוד חזקות וכדאי לברר אותן. מה המשמעות עבורך של משחק, תאטרון, קולנוע, אמנות? ככל שה"למה" חזק ומשכנע יותר הסיכוי להצליח גדול יותר!
4. טעות רביעית: פועלים ב"אסטרטגיית סמוך" שאומרת שמישהו או משהו אחר חוץ ממך יקדם את הקריירה שלך. אסטרטגיה הרסנית וקטלנית ביותר! "אסטרטגיית סמוך" מופיעה בוריאציות רבות. סמוך על הסוכנ/ת, סמוך על הבמאי מביה"ס שאהב אותך, סמוך על החבר שמקושר לבמאי, סמוך על המזל, סמוך על היקום וכו'. סמוך על כולם רק לא על עצמך... במילים אחרות: לא לוקחים אחריות מלאה על קידום הקריירה שלהם!
5. טעות חמישית: לא מאמינים שזה בידם ושהם יכולים לשלוט ולנתב את הקריירה שלהם. חיים בתחושה בסיסית של חוסר אונים מוחלט ושהקריירה שלהם  תלויה ברצון של אנשים אחרים ולא בם.
6. טעות ששית: מכוונים נמוך מדי ולפעמים אפילו פוגעים. החלום של שחקנים רבים הוא להגיע לתיאטרון רפרטוארי ולהפוך לשחקן בלהקה קבועה. לרוב המניע העיקרי הוא הכנסה בטוחה וקבועה. זו מנטליות של שכיר שהיא לגטימית לכשלעצמה. הבעייה היא שמרגע שהתקבלת לתיאטרון  אתה הופך להיות תלוי בתיאטרון לפרנסה (מטוב לב לא השתמשתי במילה שפוט!) וגם אז יום אחד יכולים לבוא לומר לך: תודה רבה,שלום ולסגור את הדלת. מצד שני אם שורדים 15-20 שנה באותו מקום זה הופך לאזור נוחות שקשה להתקדם ממנו.
7. טעות שביעית: שחקנים רבים מאמינים שאם הם ישקיעו ויהיו מצויינים מבחינה מקצועית בסופו של דבר ישמעו עליהם והעבודה תגיע אליהם. כלומר, אם הם רק יתמקצעו עוד טיפ טיפה התפקידים יגיעו. לכן הם הולכים ומשקיעים בסדנאות, בשיעורי פיתוח קול, תנועה וכו'. המון דברים יפים חשובים אבל לא מספיקים כדי באמת לשנות ולהזיז דברים.
8.  טעות שמינית: בזמן ומקום מסויים (בדרך כלל בבית ספר למשחק) הם למדו והם מאמינים שהמסלול להצלחה הוא ארוך, קשה ומייגע ושהזמן יעשה את שלו. החדשות העצובות הן שהזמן אדיש לחלוטין לקריירה שלך.
9. טעות תשיעית: עובדים קשה מדי אבל לא על הדברים הנכונים. מתחילים המון הפקות נפל בתקווה ש... רצים לכל אודישן וכו'. ריצות מפה לשם סחור סחור, שוב ושוב. מתיש ולא יעיל שוב, כי אין יעד ברור.
10. טעות עשירית: משתדלים לחקות את מה שנתפס כסגנון עכשווי ולהיות כמו כולם. מתאימים את עצמם למה שנראה להם שמצפים מהם לעשות. לא מבינים שהדרך להתבלט היא להיות שונה. ייחודי. להביא משהו טרי ורענן מהעולם שלך. לעשות ההפך ממה שכולם עושים.
11. מסכימים להופיע חינם או בשכר "סמלי" עד ש...  זו טעות קשה ביותר כי כך הם נתקעים ומקוטלגים בקטגוריה של שחקנים שמוכנים לעבוד חינם. "תן להם רק לשחק - הם יעבדו בחינם" אומרים עליהם. הגישה הזו גם מעידה על הערכה עצמית נמוכה.
12.  לא יוצאים מאזור הנוחות. מוצאים עבודה במקום הראשון שמוכן לשלם להם ונתקעים שם. לא חושבים ליזום דברים משל עצמם ש"תפורים" עליהם. שיבליטו את היכולות והעוצמות שלהם. בנוסף הם מפחדים להציע את עצמם לתפקידים שיכולים להתאים להם.
13. מוותרים מהר מדי. באיזשהו שלב, אחרי מספר שנים מסיום הלימודים ומספר תפקידים בהצגות ילדים והדרכה במתנ"ס הם מרימים ידיים ולא מאמינים שההצלחה יכולה להאיר להם פנים ואז מחפשים אלטרנטיבות אחרות לפרנסה. ויתור הוא המוות הסופי של הקריירה.
צ'רצ'יל אמר: לעולם אל תיכנעו!
14. לא ממשיכים ללמוד ולהתפתח כבני אדם. לא מתעדכנים ולא לומדים מהמסטרים של המקצוע. לא מחשיבים ידע כללי ואופקים רחבים בכל תחומי האמנות, ספרות וכו'
15. לא יוצרים קשרים עם אנשים משפיעים בתחום והגישה הכללית שלהם היא של "אני אמן ושיווק זה לא הקטע שלי". לא מבינים לעומק מהו נטוורקינג ואיך עושים את זה.
16. פועלים לבד ללא תמיכה וללא מסטרמיינד. לא מבינים את החשיבות והעוצמה של שיתוף פעולה, תמיכה והכוונה.
מודעות היא הבסיס לשינוי
ברגע  שאנחנו מודעים לטעויות ולמחדלים שלנו ניתן להימנע מהם. ללא מודעות נמשיך לעשות את אותם טעויות שיצרו עבורנו תיסכול אכזבה.
עכשיו שציינתי את 16 הטעויות ואנו יודעים אותם ניתן להימנע מהן ולחשוב איך לנהל קריירה בצורה יעילה שמייצרת תוצאות חיוביות.
 אני מקווה שהפקת ערך מהדו"ח!
מאחל לך כל טוב והמון הצלחה בכל תחומי החיים בכלל ובקריירה שלך בפרט!

כל הזכויות שמורות לאורי שמיר