בימים עברו כאשר כל תושבי ירושלים התגוררו בתוך חומות העיר, היה לתפקיד שומר העיר אשר בשער, תפקיד מקביל בחשיבותו לתפקיד שר הפנים בימינו אנו. הוא היה המחליט מי יבוא בשערי העיר ומי לא. למי תינתן אשרת כניסה ומי יושבו פניו ריקם. בניגוד למשרד הפנים של ימינו, לא עמדו לרשות השומרים דאז מאגרי מידע ועידכונים שוטפים של אינטרפול.
התלבטו חכמי העיר ירושלים כיצד יבחן שומר העיר את המבקש להיכנס אם ראוי הוא אם לאו? התלבטו התלבטו ועוד קצת התלבטו עד אשר מצאו את התשובה שלא איכזבה והרי היא לפניכם.
הוחלט ששומר העיר ישאל כל זר המבקש להיכנס לירושלים שתי שאלות. על סמך התשובה לשאלה השניה היה השומר מחליט אם ייכנס הזר לעיר או יונחה לכיוון העיר הבאה במפה.
סצנה 1 תמונה 1שומר בשער העיר, מפצח גרעינים וקורא עיתון.
זר א' מתקרב אליו.שומר: (מבחין בו) אמור לי אדוני, מאין תבוא?
זר א': (מתקרב לשומר) מציפורי שבגליל.
שומר: (מזמין אותו לשבת ומוזג לו מים מהכד) בבקשה ממך, ספר לי קצת על האנשים בעירך.
זר א': (מתיישב ולוגם לגימה צנועה) האנשים בעירי ישרים וטובי לב, מהירים לתמוך ולסעוד כל נצרך ונזקק וגם מלומדים וגדולים בתורה.
שומר: (פותח את השער) אתה מוזמן להיכנס לירושלים. אני בטוח שגם בעירנו ירושלים תפגוש אנשים כמו אלה שפגשת בעירך. (זר א' נכנס לירושלים ונעלם בסימטאותיה).
סצנה 1 תמונה 2 (כעבור מספר שעות)שומר בשער העיר, מנמנם. זר ב' מתקרב.
שומר: (שומע צעדים, מתנער ומתעשת) אמור לי אדוני, מאין תבוא?
זר ב': (מתקרב לשומר) מציפורי שבגליל.
שומר: (מזמין אותו לשבת ומוזג לו מים מהכד) בבקשה ממך, ספר לי קצת על האנשים בעירך.
זר ב': (חוטף את כד המים ולוגם לגימה הגונה) האנשים בעירי בני בליעל, רעים, רשעים, רמאים, גזלנים ובנוסף לכל בורים ועמי ארצות. נמאס לי מהם. למה אתה חושב ברחתי משם? עכשיו תן לי להכנס לירושלים ואפתח דף חדש בחיי.
שומר: לא תוכל להכנס לירושלים מאחר שברור שבירושלים תפגוש אנשים בדיוק כמו אלה שפגשת בעירך. נחסוך לך את עוגמת הנפש. המשך מסע קל ומהנה.
זר ב' פונה בכעס לדרכו תוך שהוא ממלמל: ידעתי, גם בירושלים כולם בני בליעל, רעים ורשעים...
מה ניתן ללמוד מהסיפור המקסים והחכם הזה?
ראשית, קל להסכים ולקבל את החכמה וההיגיון של עריכת אודישן כניסה לעיר ירושלים.
שנית, אנחנו רואים ששאלה אחת טובה, מספקת לנו המון מידע ומספרת לנו המון על המשיבים. הזר הראשון עונה ובתשובתו משהו חיובי, מקבל ואולי אפילו אוהב. השני מבטא שליליות, כעס, מרירות.
הפואנטה והיופי נעוצים, כמובן, בעובדה ששני הזרים מגיעים מאותה עיר. ההתרשמות שלהם מאנשי עירם היא שונה בתכלית. איך זה יכול להיות? ייתכן שהם אפילו מדברים על אותם אנשים בציפורי! הייתכן? התשובה היא שהאיכויות או החסרונות של אנשי ציפורי נמצאות בעיני המתבונן.
בשפה בודהיסטית היינו אומרים שהמושג "אנשי ציפורי" הוא ריק מתוכן. המתייחס לאנשי ציפורי הוא הוא הנותן את פרשנותו הסובייקטיבית על איכות אנשי ציפורי. הוא היוצק תוכן למושג ריק. בשורה התחתונה, שני הזרים לא סיפרו על אנשי ציפורי אלא סיפרו על עצמם. כל אחד מהם חשף את עולמו, את ראיית העולם שלו. לכן, שומר העיר יכול להגיע להחלטה לגבי הזרים. אנשי ציפורי לא מעניינים אותו. מעניינת אותו הראייה, הגישה של הזרים והוא יודע שאותה ראייה, גישה נמצאת עם האדם בכל מקום באשר יילך. לכן , לא משנה אם האיש נמצא בציפורי, ירושלים או ביריחו. הוא תמיד ייראה ויחווה אותם דברים בסביבה שלו.
ברמה העקרונית: יש אולי מציאות אובייקטיבית, אבל החוויה של האדם כאדם את המציאות היא תמיד סובייקטיבית לחלוטין. הסיפור מדגים את הרעיון הזה בדיוק.
דבר אחר שהסיפור אומר לנו: סביר להניח שהאיש עם הגישה, הראייה החיובית הוא איש טוב יותר שיכול לתרום לעיר ירושלים ולכן הוא מוזמן לבוא בה, בעוד שהאיש עם הגישה, הראייה השלילית יוסיף עוד כעס, מרירות ותחושת "קרבנות" לעיר ולכן הוא מסולק מהעיר.
בודהא סיכם את העניין לפני 2500 שנה כשאמר: "אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא – אנו רואים אותו כפי שאנחנו."
בשנות ה-60 ההיפים בארה"ב הפיצו את הסיסמה: "אם אתה רוצה לשנות את העולם – שנה את הראש שלך."
אין לאדם כוח לשנות את העולם. הדבר היחיד שיש לנו עליו שליטה בחיים הוא הגישה, תפיסה, אמונה שלנו לגבי דברים.
כאשר תחום מסוים בחיי לא עובד, הדרך החכמה היא לבדוק ולבחון את האמונות שלי לגבי תחום זה. שם נמצא הפוטנציאל לשינויים מרחיקי לכת ופריצות דרך בחיים. דרך חיובית להתמודד עם קשיים ותיסכולים היא לשאול: מה בגישה שלי, בתפיסה ,באמונות שלי יצר את המציאות הנוכחית שלא עובדת לי? הדרך הזו נקראת, דרך אגב, לקיחת אחריות.
כל הזכויות שמורות לאורי שמיר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה