ברוכה הבאה מירי רגב לשיעור הראשון בנושא "גדולתה של תרבות המערב".
לפני הרבה הרבה שנים הסתובב לו באתונה אדם בשם סוקרטס ואחריו נהרו צעירים רבים ששתו בשקיקה את דבריו. לא היה לו תפקיד רשמי לאותו סוקרטס. במונחים של היום אפשר לומר שהוא היה מובטל. היה מסתובב לו בשוק ומשוחח עם אנשים. האמת שזו אפילו לא היתה ממש שיחה. סוקרטס בעיקר שאל שאלות. ניסה לברר עם בני שיחו שאלות מהותיות כמו מהו אומץ? מהי המידה הטובה? מהו צדק? מהו היפה? כאלה מין שאלות. המצחיק הוא שלא היו לו ממש תשובות ברורות והוא הצליח לעצבן די הרבה אנשים שאולי קצת דומים לך כי הוא הראה להם שאין להם מושג על מה מדברים. אבל מה שהוא כן עשה הוא עורר אנשים לחשוב. לחשוב על דברים. לנסות לרדת לעומק. לא לדקלם כמו תוכי את האמונות המקובלות והרווחות שזוכות ל(איך לא)כפיים! בסוף הוא עיצבן כמה אנשים שתבעו להעמיד אותו למשפט בטענה שהוא פוגע בכבוד האלים ומשחית את הנוער! במשפט הוא נשא נאום הגנה "האפלוגיה" שממש ממש שווה לקרוא (כתבי אפלטון) ושם הוא אומר משפט שהוא האור המאיר את תרבות המערב ומצעיד אותה ואת המין האנושי קדימה. נשמע מעניין? אני לא אחזיק אותך במתח. המשפט הוא "החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!" שווה לקרוא שוב:
"החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!"
במילים אחרות, חיים שאין בהם ניסיון לבדוק, לבחון מחדש, לנסות להבין, לערער על אמונות לא מבוססות הם לא חיים. חיים שאין בהם חשיבה הם לא חיים. האדם הוא יצור חושב. קידמה נבנית לבנה על לבנה. כל דור בוחן את ההישגים של קודמיו מנסה לשכלל, לשפר, להרחיב, להעמיק להגיע לאמת. ככה התפתחה לה התרבות האדירה שיצרה מדע טכנולוגיה כלכלה משפט אמנות מוזיקה וספרות (צ'כוב!) מפוארים. וזה מה שאמנות, תאטרון, מוסיקה עושים כשהם במיטבם. הם חוקרים ומרחיבים את יכולת הביטוי, מאתגרים את הקיים, מבקרים את המציאות. כך ורק כך התרבות מתפתחת. לא מתוך האדרת העבר אלא מתוך חקירת ובחינת ההווה. האנושות צועדת קדימה מתוך דיאלוג ביקורתי מתמשך עם המציאות בהווה.
לשם כך אומנים כמו מדענים וחוקרים אחרים זקוקים לחופש. חופש ולא תכתיבים של קומיסרים צייתניים נטולי השראה ודימיון. תרבות המערב איפשרה במהלך הדורות, רמות שונות של חופש חשיבה ויצירה (זה לא היה מובן מאליו) וזה מה שהפך אותה לתרבות המובילה בעולמנו.
שנה טובה לך ושנת חקירה מרתקת!
לפני הרבה הרבה שנים הסתובב לו באתונה אדם בשם סוקרטס ואחריו נהרו צעירים רבים ששתו בשקיקה את דבריו. לא היה לו תפקיד רשמי לאותו סוקרטס. במונחים של היום אפשר לומר שהוא היה מובטל. היה מסתובב לו בשוק ומשוחח עם אנשים. האמת שזו אפילו לא היתה ממש שיחה. סוקרטס בעיקר שאל שאלות. ניסה לברר עם בני שיחו שאלות מהותיות כמו מהו אומץ? מהי המידה הטובה? מהו צדק? מהו היפה? כאלה מין שאלות. המצחיק הוא שלא היו לו ממש תשובות ברורות והוא הצליח לעצבן די הרבה אנשים שאולי קצת דומים לך כי הוא הראה להם שאין להם מושג על מה מדברים. אבל מה שהוא כן עשה הוא עורר אנשים לחשוב. לחשוב על דברים. לנסות לרדת לעומק. לא לדקלם כמו תוכי את האמונות המקובלות והרווחות שזוכות ל(איך לא)כפיים! בסוף הוא עיצבן כמה אנשים שתבעו להעמיד אותו למשפט בטענה שהוא פוגע בכבוד האלים ומשחית את הנוער! במשפט הוא נשא נאום הגנה "האפלוגיה" שממש ממש שווה לקרוא (כתבי אפלטון) ושם הוא אומר משפט שהוא האור המאיר את תרבות המערב ומצעיד אותה ואת המין האנושי קדימה. נשמע מעניין? אני לא אחזיק אותך במתח. המשפט הוא "החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!" שווה לקרוא שוב:
"החיים ללא חקירה אינם ראויים שיחיו אותם!"
במילים אחרות, חיים שאין בהם ניסיון לבדוק, לבחון מחדש, לנסות להבין, לערער על אמונות לא מבוססות הם לא חיים. חיים שאין בהם חשיבה הם לא חיים. האדם הוא יצור חושב. קידמה נבנית לבנה על לבנה. כל דור בוחן את ההישגים של קודמיו מנסה לשכלל, לשפר, להרחיב, להעמיק להגיע לאמת. ככה התפתחה לה התרבות האדירה שיצרה מדע טכנולוגיה כלכלה משפט אמנות מוזיקה וספרות (צ'כוב!) מפוארים. וזה מה שאמנות, תאטרון, מוסיקה עושים כשהם במיטבם. הם חוקרים ומרחיבים את יכולת הביטוי, מאתגרים את הקיים, מבקרים את המציאות. כך ורק כך התרבות מתפתחת. לא מתוך האדרת העבר אלא מתוך חקירת ובחינת ההווה. האנושות צועדת קדימה מתוך דיאלוג ביקורתי מתמשך עם המציאות בהווה.
לשם כך אומנים כמו מדענים וחוקרים אחרים זקוקים לחופש. חופש ולא תכתיבים של קומיסרים צייתניים נטולי השראה ודימיון. תרבות המערב איפשרה במהלך הדורות, רמות שונות של חופש חשיבה ויצירה (זה לא היה מובן מאליו) וזה מה שהפך אותה לתרבות המובילה בעולמנו.
שנה טובה לך ושנת חקירה מרתקת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה