טיפ חינמי מס' 2

אחד המנטורים הגדולים והחביבים עלי הוא שמאי הזקן שחי במאה הראשונה לפנה"ס.

הוא היה אב בית הדין האחרון בתקופת הזוגות ואחד מבני הזוג  הלל ושמאי. הוא ייסד את האסכולה שלו, אסכולת בית שמאי  אשר שלטה תקופה מסוימת בסנהדרין.

ב"פרקי אבות" אומר לנו שמאי:

"עשה תורתך קבע" (פרק א' פס' טו)

הדרכה נהדרת שאם נבין אותה ונתמיד בה נגיע לתוצאות מעולות.

"עשה תורתך קבע" אז בואו רק נרחיב את המושג "תורתך" לעיסוק המרכזי שלך בחיים. אם זה מוסיקה, אמנות, יזמות, מסחר, עסקים, טיפול, קואצ'ינג או סתם תחביב כמו ריצה וכו' - לא משנה, הכלל חל על הכל.

סיפור אמיתי: היה לי פעם לקוח, בחור צעיר וחביב ביותר שחלם להיות סופר. הוא קרא את כל המוספים הספרותיים, התרועע עם משוררים ואמנים, קשר קשרים נהדרים בעולם הוצאות הספרים, עשה עבודת שטח  נהדרת אבל רק דבר אחד הוא לא עשה - הוא לא מצא את הזמן לכתוב...  ועדיין הוא חלם להיות סופר. 

אם אתם רציניים ואני יודע שאתם מאוד רציניים ורוצים להצליח בעיסוק שלכם, אל תילמדו מהנ"ל אלא לימדו משמאי הזקן. הדבר בו אתם רוצים להיות טובים בו, עשו את זה על בסיס יום יומי קבוע. זו הדרך להגיע לתוצאות ואין דרך אחרת.

נניח שבחרתם להיות זמרים. אל תבזבזו זמן על שאלות מכשילות כגון:

האם יש לי כשרון? 
 זו לא השאלה הנכונה!!!

בכל מקרה התשובה שלי היא: אם יש לכם תשוקה לשיר יש לכם כשרון!  ואני אתן לכם פתק המעיד על כך אם צריך. 

לכו למורה הכי טוב, אדם נאור שיודע ללמד (כי בינינו לא כל מורה יודע ללמד) ולימדו ממנו (ומכל אחד אחר שכבר עוסק בתחום) כל מה שאתם יכולים!

אזהרה: מורים יכולים יכולים להיות גורם הורס ולא בונה. לכן וודאו ש:

א. המורה שלכם הוא אדם חיובי, נדיב עם יכולת נתינה וכמובן וודאו שיש לו את היידע הנדרש. 
ב. וודאו שהוא מופיע או הופיע בעבר ושר בצורה מקצועית.

ג. שאלו אותו אם הוא מאמין שאתם יכולים להיות זמרים רציניים. אם התשובה שלו היא: לא 
אל תעזבו את החלום שלכם! עיזבו את המורה וחפשו מורה נאור שיודע שהשאלה היחידה החשובה והאמיתית היא: 
כמה אנרגיה, כמה שעות אתם הולכים להשקיע ומהי רמת המחוייבות שלכם! כמה אתם מוכנים להתאמץ   כדי להגשים את החלום שלכם!  זו השאלה היחידה המשמעותית.

חדשות טובות: אם תשקיעו את הזמן, תיתנו את השעות, יום יום, שבוע שבוע, שנה שנה תגשימו את החלום! זה יקרה! זה תהליך ארוך, קשה, מייגע מלא מהמורות ומיכשולים בדרך אבל זה יקרה! בלי זה, זה לא יקרה.

"עשה תורתך קבע"!  
נחזור לבחור שסיפרתי עליו בתחילה. אמרתי לו את המובן מאליו: אם אתה רוצה להיות סופר -  שב ותכתוב יום יום את השעתיים שלוש... שבע... שמונה שעות. אני מקווה שהוא יושב וכותב כי באמת היתה לו תשוקה אמיתית לדבר 

ככל שתשקיעו יותר זמן, המיומנויות  שלכם יילכו וישתפרו מהר יותר. ושוב, לא משנה התחום. זה נכון לגבי אמנים, מוזיקאים, יזמים, קואצ'רים, אנשי עסקים וכל עיסוק עלי אדמות.

לסיום, מלקולם גלדוול הוא האיש שטבע את "חוק עשרת אלפים השעות". לדבריו, לוקח משהו כמו עשרת אלפים שעות עד שאדם רוכש את המיומנויות והניסיון כדי להיות מצויין במשהו.

הגיוני לא? תחשבו רגע על הדברים שאתם הכי טובים בהם ותחשבו כמה שעות השקעתם שם. המון. נכון?

כך שהשאלה אינה האם אנחנו מוכשרים לעשות את מה שאנו בוחרים לעשות (התשובה היא כן!) אלא כמה שעות  אנחנו הולכים להשקיע כדי להיות מצויינים בתחום הזה? 
קחו את הזמן ותשקיעו ושיהיה לכם בהמון הצלחה

"עשה תורתך קבע"

עשו תורתכם קבע ותודה לשמאי הזקן.

לאתר הבית
http://us77.co.il/

כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

טיפ חינמי מס' 1

לכולנו  יש הרגלים. הרגל הוא פעולה שחזרנו עליה שוב ושוב ושוב עד שהפעולה נעשית ב"אוטומט" ואינה מצריכה תשומת לב או ריכוז. לילד קטן לוקח זמן עד שהוא לומד ומצליח להכניס את המפתח למנעול הדלת. מבוגר, עם ניסיון של אלפי פעמים עושה זאת בלי לחשוב פעמיים ובלי שימת לב מיוחדת. כך לגבי הרגלים של פעולות.

יש לנו גם הרגלי חשיבה. הרגל מחשבתי הוא מחשבה מסוימת שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב.

הטיפ הפעם יעסוק בשינוי הרגל מחשבתי.

מה המחשבה הראשונה שעולה לך בראש בזמן ההתעוררות בבוקר?

ניקח תשובה אפשרית אחת (שהיא בוודאי לא התשובה שלך):

"איזה באסה, כבר בוקר. ממש לא בא לי לקום. אין לי כוח לחיים האלה"

טוב, לא ממש משפט מעודד ומלהיב ששווה לפתוח איתו את היום. מסכימים? רק מה. אנשים רבים אולי יתווכחו איתי ויאמרו שהוא משפט נכון. הוא "מרגיש" להם נכון. הוא אמיתי.

בוודאי. אחרי שחוזרים מיליון פעם על משפט (שהופך למנטרה) ומשננים ומתרגלים אותו יום יום, הוא מרגיש הכי "אמיתי" בעולם.

לא חבל להרוס את היום עם משפט הרסני כזה?

לא חבל להרוס את היום עם הרגל הרסני כזה?

המשפט הראשון של הבוקר הוא הקדימון ליום שלנו. הוא הפתיח. הפתיחה שמבשרת את מצב רוח הכללי של היום ולכן חשוב שהמשפט הראשון יהיה ממריץ ומחזק.

חשוב גם לזכור שרגשות נובעים מהמחשבות שלנו. מחשבות מקטינות ומגבילות גוררות רגשות של צער וכאב, מחשבות בונות ומחזקות גוררות תחושה של שלווה ובטחון.

לכן, טיפ מספר אחד שלי אומר: קחו אחריות על משפט הפתיחה של הבוקר שלכם.

המשפט שאני מציע לכם לפתוח איתו את היום (וכדאי מאוד לרשום אותו, לשנן אותו ולשים אותו על יד המיטה כך שתיראו אותו מיד כשאתם מתעוררים) הוא:

"תודה על היום הזה שניתן לי

שהוא היום הנפלא ביותר בחיי,

יום שכולו הפתעות נפלאות ומתנות נהדרות"

יפה, לא? בואו נחזור עליו:

"תודה על היום הזה שניתן לי

שהוא היום הנפלא ביותר בחיי,

יום שכולו הפתעות נפלאות ומתנות נהדרות"

היופי הוא שעם המשפט הזה כל יום הופך להיות היום הנפלא ביותר בחייך! היופי הוא שאנחנו מזמנים לנו דברים טובים - הפתעות נפלאות ומתנות נהדרות! היופי הוא שאנחנו מנהלים את מצב הרוח שלנו, את עולם הרגש שלנו!
אז איך זה מרגיש לכם לומר את המשפט הזה? לחזור עליו שוב ושוב? איך זה מרגיש לעומת משפט הבוקר הקודם?

אולי  המשפט החדש שלנו ירגיש לכם לא "אמיתי" בהתחלה. אולי זה ירגיש לכם "מזוייף". אולי. יכול להיות, אבל אם תתמידו, וכדי לשנות הרגל חייבים להתמיד, אחרי שלושה שבועות תתחילו לקום עם יותר שמחה ואנרגיה בבוקר ומי יודע, בעקבות זאת אולי גם הימים שלכם יהפכו להיות הרבה יותר יפים וכייפים לכם.

וכך, דרך אגב, יוצרים שינוי ויוצרים מציאות חדשה. אין דרך אחרת. הכל מתחיל ונגמר בראש, ביכולת החשיבה שלנו!


אני מזכיר לכם שוב את משפט הבוקר החדש שלנו:

"תודה על היום הזה שניתן לי

שהוא היום הנפלא ביותר בחיי,

יום שכולו הפתעות נפלאות ומתנות נהדרות"

לא נותר לי אלא לאחל לכם יום נפלא! יום שכולו הפתעות נפלאות ומתנות נהדרות!

לאתר הבית
http://us77.co.il/

כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

לפעמים זה מצליח

אני מביא כלשונם  דברים שכתבה הסופרת דניאה סגל, מחברת הספר "לפעמים זה מצליח" (הוצאת מודן) על חווית האימון שלה איתי ובהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על ספרה שהוא בעיני ספר מקסים, שופע הומור וטוב לב, יפה ומרגש. רוצו לקרוא!

תודות 2     

    בימים אלו ספרי "לפעמים זה מצליח..." נכנס למחלקת הדפוס של הוצאת מודן, ותוך זמן קצר יראה את זיו השמש.    

     שנתיים תמימים שכב לו ספרי ברחמה החשוך של  התיקיה הצהובה"מסמכים שלי", כשאני מאווררת אותו מדי פעם עם פסיק קטן או נקודה פה ושם. לא יותר: הספר היה גמור. 

    

     מי יודע כמה זמן הבייבי שלי היה נשאר קבור במחשכי ההארד דיסק, קובץ וורד אנונימי,  אלמלא המיילד שלו והמאמן האישי שלי,  אורי שמיר 

   (http://cafe.themarker.com/view.php?u=191746).

    ניסיתי לשים את האצבע על הרגע המדויק  שבו הרגשתי שאני מוכנה לשחרר את סיפורי החוצה. עולה בזיכרוני משפט אחד שאורי אמר, שגם היום מעלה בי דמעות :     

     "דניאלה," הוא אמר. "בסך הכול רצית לקבל אהבה. זאת לא בושה לרצות לקבל אהבה..."

     חוץ מזה אורי לא דיבר הרבה. על פי רוב הקשיב, הקשבה מהסוג שמאפשרת לאדם להקשיב לעצמו.

     לפי דיווחי היומן שלי, באותו שבוע הגשתי את ספרי להוצאת מודן. תוך חודש נחתם החוזה.

     אז כל הכבוד לנו, אורי! (-:         

     דרך אגב, לקפה הגעתי דרך אורי. עד אז לא היה לי מושג ירוק מה זה "בלוג" ו"צ'אט" ו"פוסט".  בזכותו הכרתי את כל החברים הנפלאים שלי באתר, שאחד מהם, להזכירכם, הוא  דני  G המדהים מלמעלה.   

    אז הנה ככה דברים מתגלגלים ומתחברים. צריך רק להיענות להם...

    

    שיהיה לנו שבוע נפלא, מלא הזדמנויות חדשות וצירופי מקרים מופלאים, שיאותתו לנו שאנחנו בנתיב הנכון .       

עד כאן הציטוט.
ביינתים הספר "לפעמים זה מצליח" ראה אור ואני ממליץ עליו בחום.

לאתר הבית
http://us77.co.il/

כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

איך מתחבר דון קיחוטה לחלום שלך?

הספר "דון קיחוטה", יצירת המופת של מיגל דה סרוואנטס, נכתב ב 1605 ונחשב פורץ דרך ולרומאן המודרני הראשון. סרוואנטס הצליח ליצור שני ארכיטיפים קלאסיים שנוגעים ומתקיימים בכל אחד מאיתנו. דון קיחוטה הוא האביר החולם, בעל הדימיון, אדם שרוצה ליצור עולם טוב יותר ויוצא להילחם בעוולות העולם. הוא אדם עם חזון ליצור עולם צודק יותר וככזה הוא אציל נפש, בעל תכונות טובות של יושר, אומץ וכמיהה אינסופית לעשות טוב.  בן הלוויה שלו לעומת זאת, סנצ'ו פאנסה, הוא הניגוד הקוטבי שלו. סנצ'ו פאנסה הוא התגלמות הארציות. הוא מוטרד משאלות קיומיות בלבד: מאיפה תגיע הארוחה הבאה ואיפה יימצא מקום מניח את הדעת לישון בלילה. הכל טוב ויפה אלא שלדון קיחוטה יש בעיה אחת רצינית. הבעיה היא קריאת המציאות שלו. הוא לא קורא את המציאות נכון. מרוב קריאת סיפורי גבורה על אבירים ונסיכות ובהיותו בעל דימיון מפותח, התודעה שלו התבלבלה לה הוא מתחיל לראות אויבים בכל דבר סביבו. הוא רואה בטחנות רוח תמימות לחלוטין את אויביו הנוראיים ביותר ומסתער עליהן בכל כוחו. הגבול בין דימיון למציאות נמחק אצלו לחלוטין. בעיה לא קטנה...  לסנצ'ו פאנסה לעומת זאת אין בעיה בקריאת המציאות. הוא מציאותי, הוא פרקטי, הוא קורא נכון את הסביבה והאירועים. עבורו טחנת רוח היא טחנת רוח ועדר כבשים הוא עדר כבשים. אלא מאי? החיסרון הגדול שלו הוא שאין בו טיפת דימיון, טיפת שאר רוח, טיפת השראה. הוא מ-ש-ע-מ-ם! מאוד מ-ש-ע-מ-ם! הוא חי את הרגע. הוא לא הולך לשום מקום. אין לו חזון. אין לו עתיד. הוא חי חיים  לא מעניינים שניתן לתאר כחיים שקטים של ייאוש. מסקנה: אדם מאוזן ובריא הוא אותו אדם המצליח ליישב את שתי התפיסות, שתי נקודות המבט המנוגדות האלה. עולם הדימיון והעולם הגשמי.  אושר אמיתי הוא היכולת לחבר בין השניים להפוך את החלום שלך למציאות. להגשים את החזון הגבוה שלך! אני  מזמין אתכם לחלום את החלום הגדול שלכם, החלום הכי "בלתי אפשרי" שלכם, החלום הכי מרגש, הכי גדול שאתם יכולים לחלום. לשבת ולחשוב מה אתם צריכים לעשות כדי להגשים אותו, ליצור תכנית פעולה ולהתחיל לזוז. ואם לא עכשיו, אימתי?  היופי הוא שגם אם לא תממשו את החלום במלואו, הוא ייקח אתכם גבוה יותר, מעלה מעלה לחיים מרתקים, מלאים ומספקים יותר. אומרים שאדם יכול לוותר על חלומו אבל החלום לעולם לא מוותר על האדם.  בהצלחה!   לאתר הבית http://us77.co.il/ כל הזכויות שמורות לאורי שמיר

החיים שלך במעגל התוצאות

מעגל התוצאות בחיים: 
יש לך דעה על עצמך בכל תחום בחיים (קריירה, זוגיות, כסף וכו')

כלומר ,יש לך דעה מה היכולת שלך בכל תחום ותחום

הדיעה שלך על עצמך
יוצרת את הציפיות שלך (גבוהות, בינוניות, נמוכות)

שמביאות לפעולות (או כאילו פעולות או חוסר פעולה)

שיוצרות תוצאות במציאות (גבוהות, בינוניות, נמוכות)
שמחזקות את הדעה העצמית שלך

שהתחילה את כל המהלך.

מהמעגל הזה אפשר לצאת רק על ידי
חיזוק ההערכה עצמית שלך

בצורה מסודרת ושיטתית
(זו המומחיות שלי)

ואז השמים הם הגבול! 

לאתר הבית
http://us77.co.il/

כל הזכויות שמורות לאורי שמיר