אני מביא כלשונם דברים שכתבה הסופרת דניאה סגל, מחברת הספר "לפעמים זה מצליח" (הוצאת מודן) על חווית האימון שלה איתי ובהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על ספרה שהוא בעיני ספר מקסים, שופע הומור וטוב לב, יפה ומרגש. רוצו לקרוא!
תודות 2
בימים אלו ספרי "לפעמים זה מצליח..." נכנס למחלקת הדפוס של הוצאת מודן, ותוך זמן קצר יראה את זיו השמש.
שנתיים תמימים שכב לו ספרי ברחמה החשוך של התיקיה הצהובה"מסמכים שלי", כשאני מאווררת אותו מדי פעם עם פסיק קטן או נקודה פה ושם. לא יותר: הספר היה גמור.
מי יודע כמה זמן הבייבי שלי היה נשאר קבור במחשכי ההארד דיסק, קובץ וורד אנונימי, אלמלא המיילד שלו והמאמן האישי שלי, אורי שמיר
ניסיתי לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו הרגשתי שאני מוכנה לשחרר את סיפורי החוצה. עולה בזיכרוני משפט אחד שאורי אמר, שגם היום מעלה בי דמעות :
"דניאלה," הוא אמר. "בסך הכול רצית לקבל אהבה. זאת לא בושה לרצות לקבל אהבה..."
חוץ מזה אורי לא דיבר הרבה. על פי רוב הקשיב, הקשבה מהסוג שמאפשרת לאדם להקשיב לעצמו.
לפי דיווחי היומן שלי, באותו שבוע הגשתי את ספרי להוצאת מודן. תוך חודש נחתם החוזה.
אז כל הכבוד לנו, אורי! (-:
דרך אגב, לקפה הגעתי דרך אורי. עד אז לא היה לי מושג ירוק מה זה "בלוג" ו"צ'אט" ו"פוסט". בזכותו הכרתי את כל החברים הנפלאים שלי באתר, שאחד מהם, להזכירכם, הוא דני G המדהים מלמעלה.
אז הנה ככה דברים מתגלגלים ומתחברים. צריך רק להיענות להם...
שיהיה לנו שבוע נפלא, מלא הזדמנויות חדשות וצירופי מקרים מופלאים, שיאותתו לנו שאנחנו בנתיב הנכון .
עד כאן הציטוט.
ביינתים הספר "לפעמים זה מצליח" ראה אור ואני ממליץ עליו בחום.
ביינתים הספר "לפעמים זה מצליח" ראה אור ואני ממליץ עליו בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה